איך להשיג חוויה של שליטה בעידן הקורונה
בתקופת דחק זו של הקורונה הורים לילדים חווים תחושות מעיקות המתבטאות בערנות יתר, עצבנות, מתח שרירי, מדווחים על חששות שמא הם או מישהו קרוב להם יחלה יחד עם חששות נוספות כלכליות, ומנהלתיות לגבי שיגרת הבית אם חס וחלילה אחד מההורים ידבק מי יבשל או ינהל את שיגרת היום בבית?
איך להשיג חוויה של שליטה בעידן הקורונה
חשוב לדעת: צפייה ממושכת בחדשות ועדכונים במהלך היום לא מומלצת, הדבר גורם לעוררות ייתר ומצב של דריכות, כולל מחשבות על העתיד לבוא באין סוף סימולציות עתידיות: ״מה יקרה״ וזאת בניסיון להשיג שליטה על חוסר הוודאות המרחפת על כולנו. לכן חשוב בתקופה זו להיות עסוקים בכאן ועכשיו ולעסוק בדברים שמסבים עונג כמו: סריגה, תפירה, סרטים מצחיקים, אומנות- קיימים אתרים רבים של עשה זאת בעצמך ורעיונות אין סופיים ברשת, ניתן ליצור קשרים חברתיים מחדש שאבדו עם השנים, להחליף חוויות ולהדביק פערים.
בחיים האינטנסיביים שאנו חיים אין לנו זמן להתעמק בבן הזוג בילדים ובעצמנו. ניתן לחזור למשחקי קופסה, שיקום הגינה ומירפסות הבתים שיהיו עבורנו בימים השימשיים. ניתן להזמין הכל ברשת או לעשות בעצמנו מחומרי הגלם שהשתמשנו בהם ממש כמו פעם.
חשוב להבין כי אי שקט ומצב של חוסר ודאות יהיה גורם מרכזי לחרדה ואף יתכן דיכאון קל לעיתים. הדבר תלוי בטווח הזמן.
אם כך הדבר, ברור כי מאזן הפרופורציות ודברים יראו לנו יותר מוקצנים.
דברים שלא היה בהם וודאות טרום המשבר יתפסו עיניין ויוקצנו אף יותר ואנו ננסה לייצר שוב שליטה על ידי רצון לפתוח דברים ולנסות להתוות דרך ברורה.
מצב זה יכול להוליד קונפליקטים בלתי פתורים וליצור מתח. בין הורים לילדים , בין בני זוג,לכן כדאי לקבל את ההבנה שייש זמן ודברים יטופלו לאחר מצב הדחק. במקום להעצים חשוב להרגיע ולקבל פרופורציות- הטבע תמיד שואף לאיזון וגם משבר זה יחלוף.
ככל שייש פחות אחריות על הכתפיים חוסר הוודאות מעיקה פחות. ניתן להסיק כי אנשים רווקים ללא ילדים או מחוייביות אחרות כמו טיפול בהורים, התחבויות לבנקים וכו יהיו יותר נינוחים ופחות מודאגים בכל הקשור לקן המישפחתי ודאגה לצאצאים. סהכ כולנו חרדים בתקופה זו ואין שוני משמעותי פרט למה שרובץ על כתפנו ומעמיס עלינו את החששות ביחס שווה.
לדעתי ככול שדרגת הסכנה המיוחסת לפרמטרים כמו: מצב בריאותי כולל מחלות רקע, גיל, מחלות ריאה, מיקצוע, חשיפה לבני אדם, גבוהה יותר כך רף החרדה מהנגיף גבוהה יותר. ככל שקיימת חשיפה לדיווחים קשים יותר רף החרדה יעלה יותר.
על ההורים מוטל הנטל של הנגשת מידע לילדיהם. כפי שההורים יחוו את דרגת האיום וישדרו אותה לילדים כך הילדים יגיבו. בתקופה זו ובכלל במצבי חיים הילדים הם תמונת ראי של ההורים.
לכן חשובה הנגשה פרופורציונאלית עם קורטוב של חווית שליטה ועיסוק בניסיון לנהל שיגרה חיובית גמישה ונעימה עד כמה שניתן.
